הפרת הבטחת נישואין נושא הפרת הבטחת נישואין החל כבר ימי בבראשית, עת הבטיח לבן ליעקב שכר נאה בתמורה לעבודתו. יעקב ביקש, כי בנוסף לשכר טרחתו את רחל לאישה. למרות בקשתו זו רימה אותו לבן ונתן לו את לאה לאישה. רק לאחר מו"מ נוסף ועבודה של שנים נוספות נאות לבן ליתן לו את רחל. זה היה המקרה הראשון של הפרת הבטחת נישואין.
יהודים בישראל דנים בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין בבית הדין הרבני. דא עקא, כבר נקבע כי הפרת הבטחת נישואין אינה חלק מענייני נישואין ולכן היא אינה נדונה בבית הדין הרבני וזאת מכיוון שהבטחת הנישואין נכרתה שעה שעדיין לא באו בני הזוג בברית נישואין, והבטחה ככל שניתנה עדיין אינה מקנה להם מעמד של נשואים ו/או זכויות כלשהן המוקנות למתקשרים בקשר של נישואין.
אשר על כן, הערכאה שדנה בנושא הפרת הבטחת נישואין היא בית המשפט האזרחי הפוסק לאור עקרונות המשפט האזרחי.
עילת הפרת הבטחת נישואין מוכרת על ידי הפסיקה הישראלית. על הפרה של הבטחת נישואין ניתן לתבוע פיצויים כבכל הפרת חוזה אחר בשל ההסתמכות של הצד המובטח, נזקים כספיים שנגרמו ועוגמת נפש כאשר העילה לתביעה הינה "תרמית" באשר אדם אחד הונה אדם אחר לחשוב כי יתקיימו נישואין. יודגש, כי הבטחת נישואין היא חוזה מיוחד במינו באשר אי אפשר לדרוש אכיפתו - כי אין ולא ניתן להכריח אדם להינשא ואדם אחר, ולכן כל שנותר הוא פיצויים. למותר לציין, כי כבכל תביעה בגין הפרת הסכם, יש לבחון את הסתמכות הצדדים, את גמירות דעתם ואת נושא ההפרה, בהתאם לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג – 1973.
כמובן שיש להוכיח שהתקיימו יחסים חוזיים ושכצדדים התכוונו ליצור ביניהם מצב משפטי מחייב. כאן המקום להדגיש, כי מכיוון שהבטחת נישואין מצויה בתחום האינטימי-גרשי, הרי שעצם ההבטחה קשה להוכחה. לפיכך, יבחן בית המשפט את הנסיבות בכל מקרה לגופו וישקול את הראיות החיצוניות. מהן הראיות החיצוניות?
כך לדוגמא יבחן בית המשפט האם התקיים טקס אירוסין, האם הצדדים יידעו את המשפחה והחברים בדבר הצעת הנישואין, האם נערך בירור באולמי חתונות, משלוח הזמנות וכדומה.
הכלל בפסיקה הוא שהפיצוי צריך להיות צנוע ביותר והחישוב לכך נעשה לפי הנזק שנגרם במקרה הספציפי ולא בהתאם למצבו של הניזוק לו קוימה הבטחת הנישואין.
כאן המקום להדגיש, כי לא כל אמירה או הבעת תקווה או כוונה הצופות פני עתיד שקולות כהבטחת נישואין ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר שקולה כמחויבות לנישואין. התערבות המשפט מתרחשת רק מקום שהנסיבות מצביעות ביתר בירור על קיומה של מחייבות ממשית לקשר זוגי, קבוע החורגת מגדר הציפייה או הבעת רצון או כוונה לכך גרידא. כך למשל קיימים פסקי דין (אמנם לא רבים) בנושא הפרת הבטחת נישואין:
1. ע"א 416/91 יצחק ממן נ' רחל טריקי הינו מקרה בו אדם הבטיח לאישה לשאת אותה לאישה. השניים נרשמו לנישואין במועדה הדתית, הזמינו אולם וכיבוד ושלחו הזמנות. מספר ימים לפני המועד שנקבע לנישואיהם, שלח הגבר לאישה הסכם יחסי ממון עליו היא נתבקשה לחתום. האישה סירבה לחתום על ההסכם. הגבר הודיע לאישה, כי אם היא לא תחתום על הסכם הוא לא יינשא לה. האישה, שהייתה בהריון באותה העת, הזדעזעה מקריאת ההסכם והפילה את עוברה. במועד החתונה הגבר לא הגיע לאולם ולאחר המתנה ממושכת עזבו האורחים את החתונה. האישה תבעה אותו בבית המשפט המחוזי אשר פסק פיצויים לטובתה. הגבר ערער על החלטה זו והיא הגיעה לבית המשפט העליון. בית המשפט קבע באופן מפורש, כי בהבטחת הנישואין לא היה קיים תנאי לפיו אם האישה לא תחתום על הסכם הממון היא מפרה את ההבטחה בעצמה, ולכן, מי שהפר את הבטחת הנישואין הינו הגבר. הערעור נדחה והוא נדרש לשלם פיצויים בסך 65,000 - בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 ?.
2. תמ"ש 413221/96 ב.א.מ. נ' ב.א. הינו מקרה ותקדימי - גבר נשוי שהפר הבטחתו לאישה אחרת, כי יינשא לה חויב בתשלום פיצוי על הבטחתו על פי דיני החוזים. המדובר בגבר ואישה אשר הכירו עת עבדו באותו ממקום עבודה. היא הייתה רווקה והוא נשוי+2. הם ניהלו רומן במשך כמה שנים ולאחר מכן האישה נישאה לגבר אחר ונולד לה ילד. הנתבע ניסה לשכנע אותה להתגרש מבעלה והבטיח לה שאחרי שהיא תתגרש הוא גם יתגרש מאשתו והם יינשאו זה לזו. אולם, לאחר שהתגרשה האישה מבעלה התברר לה, כי אין בכוונתו של הנתבע להתגרש מאשתו. לשם אנקדוטה יצוין, כי לאחר גירושיה, היא הרתה לנתבע וילדה את ילדתו, אשר הוא הכיר בה כביתו. היא תבעה את הנתבע על הפרת הבטחת נישואין ובית המשפט בצעד תקדימי, פסק בשנת 2004 פיצויים בסך 35,000 ?. בית המשפט קבע ברוב קולות, כי במהלך השנים השתנו התפיסות החברתיות ויש הכרה בכך שהגירושין הפכו לחלק ממציאות החיים. חסינות לאדם נשוי היוצר קשרים מחוץ לנישואיו תוך פיזור הבטחות, קשה לראות במה היא תורמת לביצור ולעיצוב מוסד הנישואין. האישה מילאה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם - היא התגרשה מבעלה וכאישה פנויה היא הייתה נכונה בכל עת להינשא לבחיר ליבה, תוך שהקריבה לשם כך את מיטב שנותיה. הצדק דורש וקשה לתאר מקרה קיצוני יותר מהמקרה הזה, כי האישה תפוצה על נזקיה.
3. בפסיקה משנת 2004 נינתה עמדת בית המשפט במקרה של אישה שטענה כי היא חיה עם בן זוגה במשך 11 שנים (הוא טוען לשנתיים וחצי), היא טענה כי הוא הבטיח להינשא לה וכי הוא נטש אותה ולא קיים הבטחתו. בית המשפט לאחר שבחן את כל הראיות שהוצגו בפניו קבע, שלא זו בלבד שהאישה אינה אמינה, היא אף הטעתה את בית המשפט לחשוב שהיא ננטשה על ידי בן זוגה כאשר היא זו שביקשה ממנו לעזוב. בית המשפט פסק, כי האישה תשא בכל הוצאות המשפט לרבות שכ"ט בסך 10,000 ?.
עינינו הרואות, כי לא כל מצב בו הובע רצון להינשא עולה בגדר הבטחת נישואין, ולא כל תביעה שתוגש לבית המשפט תתקבל. יודגש, כי בתי המשפט אינם רואים בעין יפה את כל נושא תביעות בגין הפרות הבטחות נישואין. דא עקא, בשל העובדה כי בסופו של דבר ועניין עסקינן בהפרת חוזה, עניין זה נדון בבתי המשפט.
